מוזיאון מפגש הציוויליזציות הוא מוזיאון פרטי עטור פרסים שפתח את שעריו ב-27 בינואר 2014. במוזיאון שוכן אוספו הפרטי של אחמד עובייד אל-מנסורי, הכולל חפצים בעלי ערך היסטורי, כתבי-יד נדירים וכלי נשק. המוזיאון ממחיש את תפקידה ההיסטורי של מולדתו של האספן כמקום מפגש לתרבויות וצומת דרכים שבה הצטלבו נתיבי הסחר העולמיים היוצאים מאירופה, מאפריקה ומאסיה; מקום שבו חזו האמירויות הערביות המאוחדות, ממרכזן העתיק היושב על התעלה, במפגשן של הציוויליזציות, מפגש שהביא עמו צמיחה וחילופי אוצרות חומר ורוח.

מוזיאון מפגש הציוויליזציות גדל והתרחב לכדי קבוצה של שלושה מוזיאונים: מוזיאון מפגש הציוויליזציות, המוזיאון לספרים, כתבי-יד והדפסים נדירים ומוזיאון כלי-הנשק. המוזיאון לספרים, כתבי-יד והדפסים נדירים ומוזיאון כלי הנשק מצויים במבנה היסטורי, מרחק הליכה קצרה ומשולטת היטב ממוזיאון מפגש הציוויליזציות. כיום מכונים שלושת המוזיאונים יחדיו "קבוצת המוזיאונים". האוסף, באמצעות חפציו, מפגיש את המבקר עם סימני ההיכר של ציוויליזציות שלהן קשר היסטורי לאזור המפרץ. סימני היכר אלו ממחישים כיצד, לצד הסחר הענף שקיימו תרבויות אלו בינן לבין עצמן, העשיר המגע ביניהן גם את ההבעה האמנותית ואת העשייה היצירתית.

המסר העיקרי שמבקש המוזיאון להעביר הוא האמונה כי סובלנותה של האנושות לגיוון ולרב-תרבותיות על כל צורותיה דוחפת את המין האנושי קדימה ומצמיחה לרוחו היצירתית כנפיים. זהו מסר של תקווה לדורות העתיד. קבוצת המוזיאונים מבקשת להמחיש את הערכים שהניעו את הסוחרים והנוסעים לבנות קשרי-שלום זה עם זה והביאו אותם לפעול למען התועלת ההדדית. תצוגות אחדות בקבוצת המוזיאונים מלמדות על קיומם של תקנות וחוקים שהשליטו באזור סדר והניחו את דעתם של הבאים אליו בהביאם טובין וסחורות לדובאי ובמסעם הלאה ממנה. זאת ועוד, שגשוגה של דובאי, חזונה, רב-התרבותיות השוררת בה, הפלורליזם שהיא נוהגת והקדמה השולטת בכל מעידים כאלף עדים על תרבות עתיקה שנהגה בסבר פנים יפות בכל זר ואורח בבואו לעיר ובצאתו ממנה.

קבוצת המוזיאונים עובדת עם מוסדות אקדמיים ומספקת לחוקרים ולמוסדות פלטפורמה למחקר ולהוראה באמצעות ארכיון המסמכים ומאגר המידע שהיא מפעילה. קבוצת המוזיאונים מבקשת להפוך את אוספיה לכלי שיפתח לדורות הבאים פתח להרהר ביופי שבריבוי, להבין ולקבל את השקפת עולמו של האחר ולבוא עמו בדברים על אף פערי שפה ותרבות, וללמוד לזהות ולהוקיר את הערכים שנולדו מן הסחר בין ציוויליזציות העבר – סובלנות וכבוד הדדי.

מקום מושבו של המוזיאון הוא יצירת מופת של אדריכלות ערבית בת המאה ה-19 בפני עצמו; הבניין היה ביתו של הוד מעלתו שיח' האשר בן מכתום אל-מכתום, אחיו הצעיר של שיח' סעיד אל-מכתום – סבו של שליט דובאי הנוכחי שיח' מוחמד בן ראשיד, והוא חלק מאזור כפר המורשת שִנדע'ה שבבּוּר דובאי, אזור שנודעת לו חשיבות גיאוגרפית רבה. הבית חלש בזמנו על שלוש גדות: חוף המפרץ הפרסי, גדת התעלה בבור דובאי ונתיב שיט שחיבר אז בין השניים. כך הפך מיקומו של הבית לנקודה אסטרטגית בקדמת אזור הסחר ההומה שבו הצטלבו דרכי הסוחרים. ממגדל השמירה של הבית שעדיין עומד על תילו אפשר לצפות בתנועת כלי השיט.

אל-פנה היא החצר הפנימית האופיינית לבנייה הערבית המסורתית והיא מרכיב חשוב גם בבניה המודרנית באמירויות זה מאה שנה, מרכיב המסייע בהתאמת האדריכלות לאקלים חסר הרחמים. בבניה כזו פונים מרבית החדרים פנימה, וגזוזטרות מוצלות משקיפות אל החצר. החצר אפשרה לאוויר החם להתרומם ולאוויר קריר יותר מן החדרים הסמוכים לבוא תחתיו, וכך סייעה לזרימת האוויר בתוך הבית. יתר על כן, החצר הייתה המקום שבו נאספו בני הבית לענייניהם ונפגשו הרחק מעין זרה. כיום ממשיכה החצר במוזיאון מסורת זו, ובה נאספות קבוצות המבקרים, התלמידים והחוקרים מרחבי העולם. מאז חידושה של הגינה החלו גם הפרפרים והציפורים לבקר בה ולהשרות בה שלווה ויופי. החצר היא אתר נהדר לעריכת אירועי חברה או אירועים פרטיים. לפרטים, צרו קשר עם קבוצת המוזיאונים

בראשית המאה ה-19, לפי מסמכי בית המשפט בדובאי (2011), הונחו היסודות למערכת המשפט בדובאי בצורתה הראשונית והפשוטה שתאמה את צרכיה המעטים של אוכלוסיית האמירות. "את ההכרה הרשמית הראשונה העניק למערכת המשפט שליט דובאי הוד מעלתו שיח' סעיד בן מכתום אל-מכתום, כאשר הפנה בעלי דין ליישב את מחלוקותיהם בפני אחיו, שיח' האשר בן מכתום אל-מכתום", שבביתו שוכן כיום המוזיאון. בשנת 1956 ירש אותו בנו, שיח' מוחמד בן האשר בן מכתום אל-מכתום, שהתמנה לנשיא בית המשפט העליון בדובאי. בשנת 1958 הפכה מצודת נאיף למשכנה הרשמי של הרשות השופטת בדובאי, ששפטה אזרחים בלבד. בעלי דין זרים היו פונים אל הרשות השופטת הבריטית ששפטה בעזרת חבר מושבעים. שיח' מוחמד בן האשר אל-מכתום, נשיא בית המשפט העליון באמירות, ישב גם בראש חבר המושבעים. שופטים זוטרים שהתמחו במשפט ימי שפטו בעניינים ימיים – צלילה, שיט או כל פעילות אחרת. שופטים אלו כונו "סאליפה" ובפניהם הובאו מחלוקות הנוגעות לעניינים ימיים, ובכלל זאת הערכת חבות פיצויים בתביעות נזיקין בעניינים ובעסקים ימיים. פסיקותיהם של שופטים אלו הובאו בפני בית המשפט לאישור.

הסיפור שמספרת קבוצת מוזיאוני מפגש הציוויליזציות אינו רק סיפורם של חפצים עתיקים, סיפורו של מקום או סיפורו של עם אחד; זהו סיפור רחב יריעה של סחר-חליפין תרבותי וחומרי, ובו בולטים ערכי הסובלנות והכבוד ההדדי כערכים שנולדו מן הסחר ומן המגע בין ציוויליזציות העבר. כל חפץ שהגיע ממרחקים כדי להעניקו כמתנה בחיק המשפחה או כדי לסחור בו תמורת מתכות יקרות מגלם את חתירתו המתמדת של המין האנושי קדימה, אל חיים טובים יותר; את חיפושו אחר חומרים חדשים, רעיונות חדשים; את שאיפתו של האדם הבודד ושאיפתה של החברה למעמד חדש. הדחף לנוע הלאה הוא שהעשיר את כל תרבויות העולם החשובות.

האוסף הוא צוהר להביט בעדו על דובאי, מדינה שהפכה למרכז סחר גלובלי מודרני ומשגשג, ולראות כיצד צמחה במהירות מסחררת בזכות תפקידה ההיסטורי כצומת דרכים. לעתים הקשר אל תקופות רחוקות בעבר מצוי כמעט במרחק נגיעה, ממש מתחת לפני השטח; בעבודות ההרחבה של נמל התעופה הבינלאומי של דובאי שנערכו בשנת 1995 נמצאו שני מבני אבן מתקופת הברונזה. ארכאולוגים עמלו על פיענוח תפקידם, זהות מתכנניהם וזהות בעליהם כדי לשחזר פרק שנשכח מכבר מן ההיסטוריה של הנוסעים בנתיבי הסחר.

יתר על כן, האוסף על חפציו מזמין את המבקר בו להתעמק במבט המערבי על דובאי ובדבריו עליה, ולהכיר בתפקידם של נוסעים מן העבר שהניחו את היסודות לקשר בין מדינות האזור למערב וליתר העולם. כמו כן, המוזיאונים מוקירים את תרומתם של אישים היסטוריים שהעשירו את המורשת התרבותית של האנושות ואת מי ששינה את מהלך ההיסטוריה או הותיר בה את חותמו. כך כלולים באוסף ספרים נדירים, כתבי-יד חשובים, תצלומים מוקדמים ומפות המלמדות כיצד חצו נוסעים את האזור, וכיצד השתנו גבולותיו עם השנים.